<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער שביעי סי"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
העומד בתפלה ונטפו מי רגלים על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק, ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. כתב הראב"ד שאינו צריך להמתין עד שינגבו המים מפני שהן תחת בגדיו והן כמכוסין. מלשון הראב"ד שמענו שאם נפלו על הקרקע ויש בהן טופח כדי להטפיח אסור להתפלל, וכן כתבו קצת מן הגדולים. ויש מי שפסק שמי רגלים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד, ואע"פ שאסור להתפלל כנגד מי רגלים, במקום דחק לא גזרו. ויש מי שכתב שאם נבלעו המים בבגדיו צריך שישליך עליו מים, ואם (צריך נגוב) [ניגבם] בידיו צריך נטילת ידים. והראשון עיקר: וכתב הראב"ד שאפי' לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. והר"ז כתב אפי' שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ודברי הר"ם נראין עיקר, וכן פסק רבינו האיי גאון: יש מן הגדולים שפסק שהמפסיק בתפלתו שלא מחמת דחוי, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. והראב"ד כתב חוזר למקום שפסק. והראשון עיקר וכן דעת הרי"ף: כשחוזר למקום שפסק, יש מי שכתב שאם פסק בשלש ראשונות חוזר לראש, בשלש אחרונות חוזר לעבודה, באמצעיות חוזר לתחלת ברכה שפסק בה. ויש מי שאומר בכל הברכות חוזר לתחלת הברכה שפסק בה, וכן נראה.
